מאת עו"ד צבי יוגב (צביקה יוגב)
במשך עשרות שנים חקרו פסיכולוגים, כלכלנים התנהגותיים וחוקרי משא ומתן כל עיקרון שכנוע בנפרד. דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, ושותפו למחקר עמוס טברסקי הראו שבני אדם נשענים על כללי אצבע שמובילים לטעויות שיטתיות. כהנמן תיאר בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" (2011) שתי מערכות חשיבה: "מערכת 1", מהירה ואוטומטית, ו"מערכת 2", איטית ושקולה. את השמות "מערכת 1" ו"מערכת 2" טבעו הפסיכולוגים קית' סטנוביץ' וריצ'רד וסט במאמר משנת 2000. רוברט צ'יאלדיני מיפה שישה עקרונות השפעה: הדדיות, מחויבות ועקביות, הוכחה חברתית, אהדה, סמכות ומחסור. בשנת 2016, בספרו "Pre-Suasion", הוסיף עיקרון שביעי: אחדות.
אבל במשא ומתן עסקי, בבית משפט או בסגירת עסקה מורכבת, כמעט אף פעם לא פועל קיצור דרך אחד לבדו. השאלה שעמדה בבסיס עבודת הדוקטורט שלי, ושעליה כתבתי גם בספר "19 קיצורי דרך מדעיים לשכנע" (2016), הייתה פשוטה: מה קורה כשמשלבים שניים או שלושה קיצורי דרך באותו מסר ובסדר נכון?
למה קיצור דרך אחד לא תמיד מספיק
קיצור דרך בודד, כמו נתון סמכותי או נימוק אחרי המילה "כי", מעלה את הסיכוי להסכמה בבקשות קטנות. בהחלטות גדולות, שבהן מעורבים כסף או סיכון משפטי, הוא לא תמיד מספיק. בעבודת הדוקטורט בחנתי איך שילוב מתוכנן של כמה קיצורי דרך יכול ליצור השפעה מצטברת. חשוב לי לדייק: כל אחד מהרכיבים שלהלן נבדק במחקרים נפרדים. השילוב ביניהם הוא המסגרת שאני מציע.
שלושה צירופים למשא ומתן, משפט ועסקים
1. עוגן מספרי מדויק, ניגוד ומילת ההנמקה
כריס יאנישבסקי ודן אוי (2008) הראו בסדרת ניסויים שאנשים מתרחקים פחות ממספר פותח מדויק מאשר ממספר עגול. מליה מייסון ועמיתיה מאוניברסיטת קולומביה (2013) מצאו שגם במשא ומתן, מי שקיבל הצעה פותחת מדויקת השיב בהצעה נגדית מתונה יותר, וייחס למציע יותר ידע. לכן 148,500 ש"ח עובד לרוב טוב יותר מ־150,000 ש"ח.
סייג אחד: דוד לושלדר ועמיתיו (2016) מצאו שמול אנשי מקצוע מנוסים, דיוק מוגזם עלול להזיק, כי הוא נתפס כחוסר מקצועיות. כאן נכנסת מילת ההנמקה: "148,500 ש"ח, כי זה מה שיוצא מכמויות החומר ושעות העבודה בפועל".
החלק השלישי הוא עקרון הניגוד: מה שמוצג קודם משנה את האופן שבו נתפס מה שבא אחריו. בניסוי של צ'יאלדיני ועמיתיו (1975) ביקשו מסטודנטים להתנדב שעתיים בשבוע במשך שנתיים לפחות כיועצים לנוער בסיכון. כמעט כולם סירבו. מיד אחר כך ביקשו מהם ללוות פעם אחת קבוצת נערים לגן החיות. 50% הסכימו, לעומת 16.7% כשביקשו רק את הבקשה הקטנה.
2. רגל בדלת ותיוג חיובי
במקום לבקש הסכמה מיידית להצעה כולה, מבקשים קודם הסכמה על עיקרון שקשה לסרב לו. ג'ונתן פרידמן וסקוט פרייזר (1966) ביקשו מבעלי בתים להציב בחצר שלט גדול ולא אסתטי בנוסח "סעו בזהירות". 76% ממי שהסכים קודם לבקשה קטנה באותו נושא הסכימו גם לשלט הגדול, לעומת כ־17% בקבוצה שקיבלה רק את הבקשה הגדולה.
אחרי שהצד השני מסכים לעיקרון, אפשר לתאר אותו כאדם הוגן וענייני. רוברט קראוט (1973) מצא שאנשים שתוארו כ"נדיבים" תרמו יותר בבקשת תרומה מאוחרת יותר. מי שקיבל על עצמו גם את העיקרון וגם את התיאור, נוטה להסכים גם להצעה שנובעת מאותו עיקרון.
3. הוכחה חברתית של דומים ושנאת הפסד
כהנמן וטברסקי הראו שהפסד מורגש חזק יותר מרווח באותו גודל. במחקר שלהם משנת 1992 היחס החציוני היה 2.25. מטא־אנליזה משנת 2024, של 607 אומדנים מתוך 150 מאמרים, מצאה יחס ממוצע של כ־1.96. כלומר, בערך פי שניים.
שני סייגים. הראשון: חוקרים כמו דייוויד גל ודרק ראקר (2018) טוענים שהאפקט תלוי מאוד בהקשר. השני: שנאת הפסד בבחירה לא אומרת שמסר שמנוסח כהפסד משכנע יותר. מטא־אנליזה של דניאל או'קיף וג'ייקוב ינסן (2006), על 165 מחקרים ויותר מ־50,000 משתתפים, לא מצאה הבדל כללי בכוח השכנוע בין ניסוח של רווח לניסוח של הפסד.
לכן הצירוף עובד כך. קודם מציגים הוכחה חברתית של אנשים דומים למקבל ההחלטה. בניסוי של נוח גולדשטיין, צ'יאלדיני וולדאס גריסקביציוס (2008) בבית מלון, הודעה שסיפרה שרוב האורחים משתמשים שוב במגבות עבדה טוב יותר מהודעה סביבתית רגילה, והודעה על האורחים שהתארחו באותו חדר עבדה טוב עוד יותר. אחר כך מציגים, בצורה אמיתית ומדויקת, מה עולה להשאיר את המצב כמו שהוא. בלי הגזמה, כי הגזמה פוגעת באמינות.
המסקנה המעשית
כשמבינים איך אנשים מקבלים החלטות, ומצרפים כמה קיצורי דרך שכל אחד מהם נבדק במחקר, ביושר ובהגינות, שיחה, דיון בבית משפט או משא ומתן מתנהלים לפי שיטה סדורה.
על הכותב
עו"ד צבי יוגב (צביקה יוגב) הוא מרצה לתורת השכנוע, משא ומתן ודרכי השפעה בקריה האקדמית אונו מזה 23 שנים. עורך דין ומגשר מוסמך. מוסמך תואר שני במשפטים (LL.M) בהצטיינות. בעל תואר דוקטור / ד"ר (2019) במקסום דרכי השפעה. מדריך מוסמך לטיפול בהתמכרויות. חבר בארגון הגאונים הבינלאומי 999 Triple Nine Society. מחבר הספר: 'לגנוב את ההצגה' (2009) והספר: '19 קיצורי דרך מדעיים לשכנע' (2016). תחביבו הוא משחק פוצ'יוולי. אתר רשמי: https://tzvikayogev.com
מקורות
Brown, A. L., Imai, T., Vieider, F. M., & Camerer, C. F. (2024). Meta-analysis of empirical estimates of loss aversion. Journal of Economic Literature, 62(2), 485-516.
Cialdini, R. B. (2016). Pre-suasion: A revolutionary way to influence and persuade. Simon & Schuster.
Cialdini, R. B., Vincent, J. E., Lewis, S. K., Catalan, J., Wheeler, D., & Darby, B. L. (1975). Reciprocal concessions procedure for inducing compliance: The door-in-the-face technique. Journal of Personality and Social Psychology, 31(2), 206-215.
Freedman, J. L., & Fraser, S. C. (1966). Compliance without pressure: The foot-in-the-door technique. Journal of Personality and Social Psychology, 4(2), 195-202.
Gal, D., & Rucker, D. D. (2018). The loss of loss aversion: Will it loom larger than its gain? Journal of Consumer Psychology, 28(3), 497-516.
Goldstein, N. J., Cialdini, R. B., & Griskevicius, V. (2008). A room with a viewpoint: Using social norms to motivate environmental conservation in hotels. Journal of Consumer Research, 35(3), 472-482.
Janiszewski, C., & Uy, D. (2008). Precision of the anchor influences the amount of adjustment. Psychological Science, 19(2), 121-127.
Kahneman, D. (2011). Thinking, fast and slow. Farrar, Straus and Giroux.
Kraut, R. E. (1973). Effects of social labeling on giving to charity. Journal of Experimental Social Psychology, 9(6), 551-562.
Loschelder, D. D., Friese, M., Schaerer, M., & Galinsky, A. D. (2016). The too-much-precision effect: When and why precise anchors backfire with experts. Psychological Science, 27(12), 1573-1587.
Mason, M. F., Lee, A. J., Wiley, E. A., & Ames, D. R. (2013). Precise offers are potent anchors: Conciliatory counteroffers and attributions of knowledge in negotiations. Journal of Experimental Social Psychology, 49(4), 759-763.
O'Keefe, D. J., & Jensen, J. D. (2006). The advantages of compliance or the disadvantages of noncompliance? A meta-analytic review of the relative persuasive effectiveness of gain-framed and loss-framed messages. Communication Yearbook, 30, 1-43.
Stanovich, K. E., & West, R. F. (2000). Individual differences in reasoning: Implications for the rationality debate? Behavioral and Brain Sciences, 23(5), 645-665.
Tversky, A., & Kahneman, D. (1992). Advances in prospect theory: Cumulative representation of uncertainty. Journal of Risk and Uncertainty, 5(4), 297-323.